הסדרה לכל המשפחה


בחזרה לדף עונת 2008-2009 »

קונצרט מס' 4 - יום הולדת 100 לעיר תל-אביב

רחוב הרצל, תל אביב. נחום גוטמן
"רחוב הרצל" מאת נחום גוטמן

יום ה', 14.5.2009.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית
מנצח: אורי לשמן.
מנחה: רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב-יפו.
סולנים:
רון זלקה, קלרניתן.
רונה קינן, זמרת.

ל.ו. בטהובן: הפתיחה "חנוכת הבית".
יחזקאל בראון: קונצ'רטו לקלרינט, פרק 3.
משה וילנסקי: דילז'נס ליפו, משאית עם תפוזים.
צבי אבני: משחק המכונות, מתוך מוסיקה תכניתית 1980.
עודד זהבי: "ערב, עיר, גינה" – יצירה מקורית בהזמנת תכנית "מפתח", ע"פ הסיפור "שרשים" מתוך "עיר קטנה ואנשים בה מעט" מאת נחום גוטמן. ‏זמרת: עדיה פלד מלכה.
מחרוזת שירי ת"א: מי יבנה בית, בכל זאת יש בה משהו, עיר לבנה, גן השקמים, שני בנאים, דצמבר (עיבוד: רפי קדישזון). מילות השירים יוקרנו על מסכים והקהל מוזמן להצטרף בשירה. זמרת: תאיר חיים. להורדת מילות השירים, לחצו כאן (פורמט PDF), או כאן (פורמט Word).

קדם קונצרט: המלחין עודד זהבי מספר על מקורות השראתו בתל-אביב. בהרצאה ובקונצרט ישולבו עבודות של מגמת הקולנוע של תיכון עירוני א' לאמנויות בת"א.

קישורים

אנו ממליצים לבקר באתר מוזיאון נחום גוטמן לאמנות בייחוד בעמודי האנימציה והמוזיאון הוירטואלי.

יוסי מלמן על יחזקאל בראון.

על היצירות

רוצים לקחת חלק פעיל בקונצרט?

 

הפתיחה "חנוכת הבית" אופוס 124 בדו מז'ור, מאת לודוויג ון בטהובן (26.3.1827- 16.12.1770)

על המלחין

לודוויג ון בטהובן נולד בבון לאב מוזיקאי. בילדותו למד לנגן בכלי המקלדת: צ'מבלו, פסנתר ועוגב, ובכלי-קשת: כינור וויולה. אביו חינך אותו ביד קשה כדי למצות את כשרונו המוזיקלי. כבר בגיל צעיר החל להופיע ולנגן בחצר המלוכה.

לודוויג ון בטהובן
לודוויג ון בטהובן

תחת אפטרופוסות המלחין הגרמני כריסטיאן גוטליב נפה, הלחין בטהובן את יצירותיו הראשונות. כמו כן נשלח לוינה ללמוד אצל מוצרט, ולאחר מכן אצל היידן. בעת שהותו שם הצליח להתחבב על הקהל הוינאי וגם רכש לעצמו מעמד כמלחין.

בהיותו בן 19 פרצה המהפכה הצרפתית. המאורע ההיסטורי הכביר, וקרבתו לגרמניה השפיעו על אישיותו ועל יצירתו. אופיו המרדני, עצמאותו ומעורבותו הפוליטית הביאוהו לאימוץ נלהב של רעיונות המהפכה "חופש, שוויון ואחווה". הוא ניסה לבטא רעיונות אלה במוזיקה שלו.

חייו של בטהובן לא התנהלו על מי מנוחות. עוד בגיל צעיר נאלץ לתמוך כלכלית במשפחתו מפאת בעיות האלכוהוליזם של אביו, ולאחר מות האב היה עליו לדאוג לאחיו ובני משפחותיהם ולהתמודד עם אופיים הקלוקל.

גם חיי האהבה שלו היו מסובכים. חוג החברים שלו טען כי בטהובן תמיד היה מאוהב, אלא שבחר תמיד בנשים לא זמינות- נשואות או אריסטוקרטיות. ידוע המכתב שכתב ל"אהובתי בת האלמוות" שכנראה לא נשלח אף פעם.

בגיל שלושים החל לאבד את כשר השמיעה. בהדרגה נאלץ לוותר על הנגינה, והקדיש עצמו רק להלחנה. שלוש שנות חייו האחרונות עברו עליו בחרשות מלאה אך הדבר לא מנע בעדו מלהלחין דווקא אז אחדות מיצירות המופת שלו.

חייו הקשים של בטהובן ואופיו הרגיש ידעו משברים נפשיים. הקשה ביותר הוא זה שהניע אותו לכתוב בשנת 1802 את המכתב ששגר לאחיו המכונה בשם "צוואת הייליגנשטדט" (על שם העיירה בה שהה בעת כתיבתו). במכתב הוא מתאר את ייסוריו וייאושו שגרמו לו כי ישאל נפשו למות, ואת החלטתו להמשיך ולהאבק על מנת להביא מסר רוחני לבני האדם.

תהליך היצירה אצל בטהובן שיקף אף הוא את אופיו חסר המנוחה. זה היה תהליך ממושך מלא מאבקים פנימיים ובקרת עצמית חריפה (על כך מעידות הטיוטות המרובות לכל יצירה). הוא עמל קשה, ותוך התייסרות תמידית כדי לממש את רעיונותיו המוזיקליים. בטהובן עצמו התוודה במכתב: "הרעיון הבסיסי לעולם אינו מרפה ממני . הוא צומח ועולה אט אט עד שהוא מגיע לשיעור קומתו. אני שומעו בכל היקפו כאילו הוא עומד כשבריר לפני רוחי... בטרם אני רושמו מתנגנים הצלילים בדימיוני, שואגים ורועמים עד שהם מופיעים לפני כתווים".

נהוג לחלק את שנות יצירתו של בטהובן לשלוש תקופות:

על היצירה

בקיץ של שנת 1822 לודוויג ון בטהובן נתבקש לחבר מוזיקה למחזה "חנוכת הבית" לרגל הפתיחה המחודשת של התיאטרון הוינאי Josephstädter ביום הולדתו של הקיסר, ב- 2 באוקטובר 1822. בטהובן לא יכול היה לעמוד בהתחייבות מעין זו בשל ההתרעה הקצרה, על כן הוא הציע לשחזר ולערוך מחדש את יצירתו משנת 1812 "חורבות אתונה" ולחבר לה פתיחה חדשה. ואמנם שערי התיאטרון נפתחו מחדש עם ביצוע האוברטורה החדשה "חנוכת הבית".

בטהובן חיבר את האוברטורה "חנוכת הבית" במקביל ליצירות המורכבות ביותר שלו - הסימפוניה התשיעית והמיסה סולמניס. שנתיים לאחר מכן, ב-1824 פתחה האוברטורה את הערב המרגש ביותר של העונה - בכורת הסימפוניה התשיעית והמיסה סולמניס. הייתה זו הופעתו הראשונה של המלחין על בימה מזה שתים-עשרה שנים. האולם היה מלא עד אפס מקום.

היצירה מפתיעה בסגנונה ההנדליאני-בארוקי , החורג מזה שאפיין את התקופה השלישית של הכתיבה של בטהובן. ואמנם היו הם ימים בהם בטהובן העמיק בסגנון הקונטרפונקטי-פוגאלי של הנדל ובני זמנו, ורשמיו באו לידי ביטוי בפתיחה "חנוכת הבית". המבט אל עבר הברק התזמורתי של הנדל, ההנגדה בין בלוקים של טוטי ובין מרקמים פוגאליים, הופכים את היצירה של בטהובן כמחווה לסגנונו של הנדל.

מאה שלושים וחמש שנה לאחר ביצועה הבכורה של הפתיחה, ב-1 באוקטובר 1957, הניף המנצח לאונרד ברנשטיין את שרביטו מעל לתזמורת הפילהרמונית הישראלית לביצועה של הפתיחה של בטהובן במעמד החגיגי של חנוכת הבית של היכל התרבות בתל אביב.

ד"ר דוצ'י ליכטנשטיין

^ לראש הדף


קונצ'רטו לקלרינט ותזמורת, פרק שלישי, מאת יחזקאל בראון (1922)

על המלחין

יחזקאל בראון נולד ב-1922 ברסלאו – אז השתייכה לגרמניה. ב-1924 עלתה משפחתו לישראל.

אל צלילי המסורת היהודית המזרח-אירופית מבית אבא, החלו מתוספים שירי גן הילדים העברי של שנות העשרים בארץ. במושבת רחובות נחשף יחזקאל בראון לראשונה למחוזות צלילי המזרח. הוא היה מרותק לשירי הנשים שזמרו בשכנות התימניות בעת שעסקו במלאכת בית, ולצלילי המוסיקה הערבית שבקעה מבתי הקפה הסמוכים.

יחזקאל בראון
יחזקאל בראון

שערי המוסיקה המערבית הקולית נפתחו לפני בראון אט אט. תחילה הקשיב לאביו מנגן מנדולינה. אחר כך שמע בעונג את "מדאם בטרפלי" ו"טוסקה", וזימר להנאתו מנעימותיהן. בבית הספר כבר החל, יחד עם חברים, לרקום את אידאל התרבות של "המדינה שבדרך".

כשעלה יחזקאל בראון לכתה ה' משפחתו עברה להתגורר במושבה ראשון לציון. שם נתעצמה אהבתו לשירים עבריים. ראשון לציון נתברכה אז בשתי תזמורות של כלי נשיפה ובמקהלה של "השומר הצעיר", בה היה בראון חבר. בן 11 החל בלימודי כינור ואז החלה צעידתו במסלול של המוסיקה האמנותית הקלסית. בהתבגרותו, אז כתלמיד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, התלבט בין המשך הלימודים במוסיקה או ההגשמה בחקלאות, אז מתחרה קשה לבני נוער. עם סיום הגימנסיה החליט להצטרף כחבר לקיבוץ משמר העמק.

באותה התקופה, בין שנות העשרים והשלושים, התפתחו דיונים בקרב המלחינים על אופייה של המוסיקה הישראלית הקלסית. כולם חוו את צלילי ארץ ישראל ואת אירועיה הפוליטיים כמאזינים להוטים, כמשקיפים וכמגיבים, וכמובן כמחנכים ויוצרים ביודעין. נופי הארץ, צליליה המזרחיים, שפתה העברית, מקור התנ"ך כהשראה ייחודית ושירי המשוררים, כל אלה שולבו למרקם המוסיקלי של יצירותיו של יחזקאל בראון.

לאחר קום המדינה, ולאחר מסלול גיוסו בבריגדה היהודית, ומאוחר יותר בצה"ל, נשלח יחזקאל בראון מטעם הקיבוץ לקורס למנצחי מקהלות. ב-1951 עזב את הקיבוץ וב-1953 סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה. בין השנים 1979-1981 יחזקאל בראון כיהן כראש האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב.

יצירותיו של יחזקאל בראון נעות בין מערכות מודליות הנשמעות קליטות למרות מורכבותן המתוחכמת. לצד מקורות ההשפעה של המוזיקה האמנותית המערבית, שזורות יצירותיו במסורות של קהילות ישראל. עבודתו בחקר השירה הגריגוריאנית הנוצרית, שמקורותיה יתכן ונעוצים במסורת השירה היהודית הקדומה, הרחיבה את הנוף הצלילי העולה מיצירותיו.

התאווה למיזוג העבר בהווה וההתקשרות האישית החזקה למסורות המוסיקה הקלסית מצטייר בעבודתו הקומפוזיטורית של יחזקאל בראון כצורך נפשי למילוי חללים היסטוריים החפים ממוסיקה יהודית. עובדה זו מעמידה את יצירותיו של יחזקאל בראון במכלול הכיוונים של מוסיקת עולם, אשר מעניקות קיום שריר ואיתן בימינו ובעתיד.

יחזקאל בראון הוא חתן פרס ישראל משנת 2001.

על הפרק השלישי של הקונצ'רטו לקלרינט

את הקונצ'רטו לקלרינט חיבר יחזקאל בראון בשנת 1987. הפרקים בקונצ'רטו מופיעים בסדר המקובל – מהיר, אטי, מהיר. הפרק השלישי מצטיין באווירה אופטימית, עליזה וקלילה. המוסיקה נעה במהירות ובנועם דרך מלודיות המתחלפות זו בזו ללא ניגודים חריפים. בפרק שלושה נושאים, וגם כמה מוטיבים חשובים. הסולמיות מודלית (מינור טבעי עם סקסטה גדולה), והצליל המרכזי איננו מובהק (לעתים הוא מתבטא בשני צירים במרווח טריטון). אחד המוטיבים המרכזיים בפרק הוא אוסטינטו הבנוי מחילופים בין שתי קוורטות. התזוזות הרבות של האוסטינטו תורמות לתחושה של טונליות משחקית, מתעתעת. לפרק השלישי זיקה אמיצה אל נושאי הפרק הראשון של הקונצ'רטו.

הפרק בנוי בצורת הסונטה - תצוגה, פיתוח ארוך, מחזר, וקודה.

כשבוחנים את הפרק בפרוטרוט מתגלה המורכבות של שברירי נושאים המשתלבים זה בזה לרקמה עדינה ואמנותית. הנושאים והמוטיבים מתחלפים זה בזה בלי הרף בחיוניות מרשימה, בחדווה ובשעשוע, וקצב החילופים מתגבר בפיתוח. לאחר המחזר, לקראת סוף הפרק והקונצ'רטו האווירה משתנה לגמרי: הקלרינט פותח בקטע סולו ארוך, שלו ונוגע ללב (זו היא חזרה על הקטע שפתח את הפרק הראשון של הקונצ'רטו). אחריו פורץ בשמחה הנושא הראשון של הפרק הראשון. לכן הקודה סוגרת לא רק את הפרק השלישי, אלא משלימה את המעגל של הקונצ'רטו כולו. ההרכב של התזמורת מאפשר מרקם קל ושקוף: קבוצת כלי הקשת, וקבוצת כלי נשיפה מצומצמת: שני חלילים, שני בסונים ושתי קרנות. הסולן בקלרינט מציג ומשתתף בכל החומר המוסיקלי– הנושאים והאוסטינטו – ומנגן כמעט כל הזמן, והוא זה שמוביל ומנהיג את הפרק.

עודדה הררי

^ לראש הדף


שני קטעים קצרים לתזמורת סימפונית: "דיליז'נס ליפו"; "משאית עם תפוזים", מאת משה וילנסקי (17 באפריל 1910 - 3 בינואר 1997)

על המלחין

לפנינו שני קטעים קצרים לתזמורת סימפונית, פרי עטו של משה וילנסקי. רבים יופתעו, כנראה, מעצם הצירוף "משה וילנסקי ומוזיקה תזמורתית באולם הקונצרטים" . נכון, וילנסקי מזוהה כאחד האבות המייסדים של הפזמון הישראלי, לאו דווקא כמלחין "רציני", "קלסי"; אך מי שקורא על תולדות חייו ועל דרכו המוזיקלית לומד על רוחב אופקיו ועל הגיוון הרב בסגנונות ובסוגות של יצירתו. שלא כרבים מעמיתיו, ראשוני הזמר העברי החדש, הגיע וילנסקי לארץ-ישראל (מפולין, ב 1934) אחרי שרכש השכלה מוזיקלית אקדמית - מעשית ותאורטית. הוא השתלב במהירות בתאטרוני בידור תל-אביביים, אופייניים לימים ההם בתל-אביב הקטנה - "המטאטא " ו "לי-לה-לו " - כמלחין, כמעבד וכמלווה, אך כבר אז עסק גם בתזמור ובניצוח והיה מעורב באופן פעיל בהקלטות. מיומנותו בכל אלה אפשרה לו להלחין ולעבד בסגנונות שונים, אפילו מנוגדים, לכוכבות-זמר כשושנה דמארי, לזמרים בנוסח קברט ו"שנסון", ל"צ'יזבטרון" - להקת הפלמ"ח המפורסמת בימי מלחמת העצמאות, ללהקת הנח"ל (בשנות החמישים וגם בשנים מאוחרות יותר), ללהקות בידור צעירות כגון "בצל ירוק", לפסטיבלים שהוקדשו לזמר ולפזמון, לסרטי קולנוע, למחזות-זמר ולהפקות מיוחדות של הרדיו. בשנות הששים והשבעים היה וילנסקי גם ממונה על "מוזיקה קלה" בקול-ישראל . זה המקום להבהיר בקצרה את המונח הזה, ולקשור אותו לשני הקטעים התזמורתיים שאנו עומדים להאזין להם.

משה וילנסקי
משה וילנסקי

"מוזיקה קלה " [Light Music] הוא שם שהוענק באנגליה, בשנים האחרונות של המאה התשע-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים, ליצירות קלילות באופיין, לעתים מבדרות ומשעשעות, אך נבדלות ממה שמזוהה כ"מוזיקה עממית" או כ"מוזיקה פופולרית" [Pop Music]. ה"מוזיקה הקלה" נועדה להיות קרובת משפחה שובבה של המוזיקה הקלסית ה"רצינית" [Serious Music], אך היא קיבלה עליה את הכללים המקצועיים של תזמורת סימפונית, של תזמור מיומן, של ניצוח ושל הופעה מלוטשת. אפשר לשמוע אותה במיטבה בהקלטותיהם הישנות של מלחינים-מנצחים כגון אריק קוטס [Coates] או לירוי אנדרסון [Anderson].

אין ספק שווילנסקי, בשני הקטעים שלפנינו, נשען על הדגם שמוזיקאים אלה ודומיהם עיצבו באנגליה ובארצות-הברית. "המוזיקה הקלה ", בכללותה, נטתה לקטעים קצרים ששמותיהם תיאוריים או סיפוריים; למלודיות ולהרמוניות קליטות (אך לא פשטניות בהכרח), למבנים ולמרקמים פשוטים, או פשוטים יחסית. בשנות הששים נוסד בישראל בפעם הראשונה הרכב גדול ומיוחד ל"מוזיקה קלה": "תזמורת הבידור של קול ישראל". אין זה מקרה שבתקליט המסחרי הראשון שהוציאה התזמורת ("עד אור הבוקר - עם תזמורת הבידור של קול ישראל "; הוצאת "הדרן , בשיתוף קול ישראל ו"הארץ . פריט נדיר לאספנים!) מופיעים גם "דיליז'נס ליפו" ו"משאית עם תפוזים", שניהם בניצוח וילנסקי עצמו.

על היצירה "דיליז'נס ליפו"

את "דיליז'נס ליפו" חיבר וילנסקי ב-1963 כתמונה מוזיקלית מן העבר: יפו בימי השלטון התורקי בארץ-ישראל - עיר ערבית מרכזית, ססגונית ושוקקת חיים (נחום גוטמן היטיב לספר עליה ולצייר אותה); הארץ כולה מיושבת רק בחלקים קטנים, רוב אוכלוסייתה כפרית, רבים מנופיה שומרים על צביונם העתיק; התחבורה דלילה, לא ממוכנת, כמעט כל הדרכים דרכי עפר, ואחד מאמצעי התעבורה הנפוצים ביותר הוא הדיליז'נס - מרכבה גדולה רתומה לסוסים, ובה נוסעים ודברי דואר.

על היצירה "משאית עם תפוזים"

את "משאית עם תפוזים" חיבר וילנסקי ב-1959. הוא התבסס על מוזיקה שחיבר קודם לכן כליווי לסרט קצר, בהפקתה של יחידת ההסרטה של צה"ל, ועכשיו פיתח אותה ליצירה תזמורתית עצמאית. גם יצירה זו, כקודמתה, מתארת הווי ארץ-ישראלי טיפוסי, אך לאו דווקא מן העבר הרחוק: בשנות החמישים והשישים, ממש כמו בימי העליות הראשונות, עדיין היו הפרדסים והתפוזים לא רק ענף כלכלי חשוב בארץ, אלא גם סמל. בתי אריזה ומשאיות עמוסות תפוזים נראו בכל פינה. על התפוז הישראלי שרו שירים; הוא צולם וצויר על כרזות רבות. מיצירתו של וילנסקי נשקפות בהירות, אופטימיות, תנופה - תחושות שליוו את הישוב העברי החדש ואת מדינת ישראל בעשורים הראשונים של קיומה. המשאית המתוארת כאן מהירה, נמרצת, רועשת במקצת (אך בדרך חיננית מאוד) , ואינה "סתם" אמצעי תובלה. המלחין והמאזין (וכנראה גם נהג המשאית) משקיפים עליה בחיוך, בהנאה ואולי בגאווה מסוימת: הנה, גם זה שלנו!

גם יצירה זו , כמו ה"דיליז'נס" , מתארת נסיעה בכלי רכב, וגם בה נעזר וילנסקי באוסטינטו כדי להמחיש את תנועת הגלגלים. כאן , מטבע הדברים, האוסטינטו מהיר וכבד יותר: הוא נשען על צליליהם הנמוכים של קונטרבס ושל טובה, ונעזר ב"תופים מדרדרים " ובתיבות-עץ כדי להמחיש את רעש המנוע.

במהלך היצירה מופיעות מדי פעם המחשות-צליל נוספות: צלצולים וצלילים מהדהדים במגוון כלי-נקישה (גלוקנשפיל, קסילופון, משולשים, מצלתיים, "פעמוני פרה") משרים עלינו את אווירת ההמולה על הכביש; משפטים מוזיקליים מסוימים, שצליליהם קצרים ו"עצבניים", ממחישים משהו מ"טרטור" המנועים; בקפיצות לצליל גבוה, קצר ומודגש, המופיעות בחלקים מסוימים של המלודיה הראשונה, באקורדים חזקים ובגליסנדי בכלי –נשיפה ממתכת אנו שומעים את צופר המשאית ואת קולות הצופרים של כלי רכב אחרים לידה.

עודד אסף

^ לראש הדף


מוסיקה תכניתית לתזמורת סימפונית: פרק ראשון - משחק המכונה, מאת צבי אבני (בזארבריקן, גרמניה 2.9.1927)

על המלחין

צבי אבני, מבכירי הקומפוזיטורים בארץ, עלה ארצה עם הוריו בשנת 1935. תחילה למד מוזיקה בכוחות עצמו, אחר אצל אלכסנדר בוסקוביץ, אבל ארליך ופאול בן חיים. בשנת 1958 סיים את האקדמיה למוזיקה בתל אביב בהדרכת מרדכי סתר, ממנו הושפע עמוקות, ובהמשך השתלם בארצות הברית, במרכז קולומביה-פרינסטון למוזיקה אלקטרונית אצל ולדימיר אוסאצ'בסקי ובטנגלווד אצל אהרון קופלנד ולוקס פוס.

צבי אבני
צבי אבני

בשנות ה-60 היה בין הראשונים בישראל שהשתמשו במוזיקה אלקטרונית במסגרת המוזיקה הקלאסית. בשנת 1961 כתב, יחד עם אשתו פנינה, את השיר "שאני עמך". השיר זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר, ששודר אותה שנה בפעם השנייה בקול ישראל.

מאז שנת 1971 הוא מכהן כפרופסור לתאוריה וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ועומד בראש האולפן למוזיקה אלקטרונית. בשנות השבעים מונה למנהל הספרייה המרכזית למוזיקה בתל אביב וליו"ר איגוד הקומפוזיטורים בישראל.

בין יצירותיו מוזיקה קאמרית להרכבים שונים, מוזיקה ווקאלית ומקהלתית, מוזיקה אלקטרונית וכן מוזיקה לבאלט, לתיאטרון, לסרטי אמנות ולתסכיתי רדיו. המוזיקה שלו מבוצעת הן בישראל והן ברחבי העולם על ידי סולנים ותזמורות מן השורה הראשונה. בישראל ביצעו את יצירותיו התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הקאמרית, התזמורת הסימפונית ירושלים ועוד.

המלחין צבי אבני הוא מהדמויות הבולטות ומהמלחינים המשפיעים בחיי המוזיקה של ישראל במחציתה השנייה של המאה העשרים. המוזיקה של צבי אבני היא סיפורה בשפת הצלילים של התרבות המתהווה בארץ-ישראל, ושזורים בה, מעשה ידי אמן, מורשת העבר ותמרורי הדרך שהעם בישראל עבר בחמישים השנים האחרונות. יצירותיו הרבות הן ציוני דרך בתולדות המוזיקה האמנותית בארץ.

קשר אמיץ קושר את יצירותיו של צבי אבני לתנ"ך. יצירתו "מזמורי תהלים" למקהלה מעורבת (1965) הייתה הראשונה בשורה ארוכה של יצירות שהתבססו על פרקי תהלים או שאבו את השראתן מהם. מאז חיבורה נחשבת יצירה מרגשת ומרשימה זו לאחד מנכסי צאן ברזל של המוזיקה הישראלית, והיא מושרת ומוקלטת עד היום בפי מקהלות בישראל ומקהלות יהודיות ולא-יהודיות ברחבי תבל.

מדברי השופטים שהעניקו לו פרס ישראל על תרומתו לנוף הקומפוזיטורי הישראלי:
"תרומתו החשובה של צבי אבני היא בראש ובראשונה כמלחין וכיוצר החי בתוך עמו ומבטא את רוח המקום והתקופה, אך גם כמורה, כמחנך וכאיש ציבור תרומתו היא ללא גבולות. ביצירותיו - בין אם זו מוזיקה דרמטית או לירית, הומוריסטית או פארודית - ניכרת תמיד "משיחת המכחול" האישית המיוחדת לו, ובולטים בה עמקות ההבעה וכושר הביטוי העז, הישיר, הקולח, המרגש והמרתק. אבני הציב לעצמו רף גבוה, ויצירותיו הן דוגמה להלחנה באיכויותיהן ובתוכניהן המוזיקליים והרוחניים. בכל שלבי התפתחותו כאמן צבי אבני שומר על כנות ועל יושר אמנותי, ויצירותיו, גם אם הן תובעניות לעתים, מעניקות למאזיניהן חוויה רוחנית אמיתית."

על היצירה

צבי אבני חיבר את "מוסיקה תוכניתית" בשנת 1980 על פי הזמנה של תזמורת סימפונית ירושלים, שכללה אותה במסעה באירופה באותה שנה בניצוחו של גארי ברתיני. היצירה היא סיפורית - ציורית, כמובן משמה, והיא כוללת שלושה פרקים: 1) משחק המכונות 2) חלום המראה השבורה 3) מאגריט - דילמה?

הפרק הראשון הוא שיחה דימיונית בין מכונות שונות: אחדות כבדות וגדולות, אחרות זעירות ומצייצות. באמצע הפרק מתרחשת מעין התפוצצות, וכל אחד מן הכלים מנגן במקצב שלו.

לדברי המלחין:
"הפרק הראשון עוסק בדברים מוחשיים שכולנו נתקלים בהם. המכונות המקיפות אותנו הפכו לתופעה בלתי נפרדת מחיי היום יום שלנו, וקשה לתאר את חיינו בלי המכונית, מדיח הכלים, מכונת הכביסה, המזגן וכו'. אך מעבר לכך, בתי החרושת בהם מייצרים את כל המכשירים הללו כוללים מכונות ענק הנמצאות במקום אחד ופועלות בתנועה ריתמית- דינמית בעוצמה אדירה."

בפרק "משחק המכונות" מנסה לתאר המלחין את המכונות הללו כמעין חבורה של בני אדם המשוחחים ביניהם. לעיתים השיחה מתגלגלת בצורה מסודרת וברורה, ולעיתים כולם צועקים ביחד, כפי שזה קורה למשל באמצעי התקשורת בדיון פוליטי, או במסיבות פיצוחים בלילות שבת. המאפיין העיקרי של מכונה הינו החזרה על המקצבים והרעשים שהיא משמיעה ללא הרף. לכן יסוד ה"אוסטינאטו" הוא הוא המרכזי.

מדברי צבי אבני:
"מכונה צייצנית קטנה (פיקולו) נזכרת שהיא עוד רוצה להגיד משהו מבשרת את סיום הפרק, הרקע הריתמי הולך ודועך,עד לנקישה פתאומית חזקה בטימפני שכאילו מכריזה: די, המשחק הסתיים!"

ד"ר דוצ'י ליכטנשטיין

^ לראש הדף


על עודד זהבי ויצירתו "ערב, עיר, גינה"

על המלחין

עודד זהבי נולד בירושלים בשנת 1961 וכיום הוא תושב תל-אביב. הוא סיים את לימודי המוסמך במוסיקה באוניברסיטת פנסילבניה אצל המלחין ג'ורג' קראמב ואת לימודי הדוקטורט עם המלחינה שילה סילבר.

עודד זהבי
עודד זהבי

יצירותיו בוצעו על ידי מיטב התזמורות והמנצחים בארץ ובחו"ל ביניהם: תזמורת בית האופרה של קירוב עם המנצח ואלרי גרגייב, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם המנצחים אנטוניו פפאנו לאונרד סלטקין ופרדריק שזלן, אנסמבל שאנטאקליר מסן פרנציסקו החלילנים סם בארון ויוג'יניה צוקרמן, נגנית המקלדת מגי קול וכן כל התזמורות בארץ. על יצירותיו ניצחו גם נועם שריף, מנדי רודן, אבנר בירון, דוד שלון ז"ל, דיויד פורצלן ועוד. יצירותיו של זהבי בוצעו בין היתר באולמות מובילים כמו הקארנגי, המירקין ואליס טאלי בני יורק, הקונצרטגויין בוינה והאופרה החדשה בפרנקפורט. הוא השתתף בפסטיבלים נחשבים כדוגמת פסטיבל באנף בקנדה, פסטיבל בארג' [בניו יורק] ופסטיבל בודן בניו בראונשוויק [מיין] .

כיהן כמלחין בית בתזמורות רבות ולזכותו הזמנה של יצירות בכורה רבות.

זהבי הוא זוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיציה, פרס ברלאו היוקרתי בארה"ב ,פרס אנגל, פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה, פרס לנדאו של מפעל הפיס ושני פרסי נוצת הזהב של אקו"מ, הוא זכה בתחרויות בי"ל להלחנה בספרד ובארה"ב.

זהבי כתב פסי קול לסרטים, מוסיקה להצגות, מופעי מחול ובמה וכן שיתף פעולה כמעבד עם דיוויד ברוזה, נורית גלרון, יוסי בנאי ז"ל, אריק לביא ז"ל, יואב יצחק, אלי לוזון ואחרים.

זהבי הוא עורכם מעבדם ומפיקם של פרוייקטים המשלבים גישה אומנותית לתחומים נבחרים בזמר העיברי: "קלאסי ישראלי" דיסק בהפקה משותפת של רשת ג ושל התזמורת הסימפונית י-ם רשות השידור, "שיר ארץ" דיסק ובו שירים נשכחים מראשית ימי המדינה, "עמוק בלילה" –דיסק ובו שירים לא ידועים של אלכסנדר[סשה] ארגוב. לאחרונה ערך שני מופעים מיוחדים בהם כלל גישות חדשות לשיריו המולחנים של חיים נחמן ביאליק וכן שירים לא ידועים של נעמי שמר.

הוא אחראי תחום המוסיקה באינציקלופדיה העברית החדשה (שמופקת בימים אלו בהוצאת "שוקן") וכותב תדיר בביטאונים וכתבי עט. שימש כפרשן ומראיין בית בערוץ התרבות הישראלי. זהבי מכהן כפרופסור חבר באוניברסיטת חיפה, בה הקים את החוג למוסיקה. וכמלחין הבית של הקאמרטה ירושלים.

על היצירה – מדברי המלחין

"ערב עיר גינה" נכתבה בהזמנת תכנית "מפתח" של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומכללת לוינסקי לחינוך. מבחינתי היצירה הזו כתובה עבור טל ודן, ילדי, שניהם תלמידי בית הספר "היובל" בתל אביב ומשתתפים נלהבים בתכנית. יש משהו צנוע מראש בכתיבה כאבא ולא כ"יוצר" היתה לי הרגשה שניתנה לי זכות שניתנת לעיתים לסופרים ומשוררים ואפילו מלחיני מוסיקה פופולרית לשיר "בציבור" שיר "פרטי" לילדיהם.

כשחשבתי על תל-אביב חשבתי גם על היצירה הראשונה בחיי שבוצעה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. בשנת 1990 ניצח לאונרד סלטקין על יצירתי "ארבעה סיוטים אורבניים". זו יצירה שנכתבה למעשה הרחק מכאן ועל עיר זרה, וחשבתי על התחושה המיוחדת של עיר כמו תל-אביב ש"מנגנת לי" משהו הרבה פחות אורבני ממה שאולי נדמה במבט ראשון. כי זה לא באמת כרך בין לאומי, וזו לא באמת עיר מודרנית, היא משהו ייחודי ואמיתי ואותנטי באופן כמעט מכמיר לב.

כדי להעביר את המסר הזה חזרתי טקסטואלית לספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" מאת נחום גוטמן. לשער הראשון של הספר קוראים "שורשים" ובמרכזו סיפור בשם זה (עמודים 47-50). מצאתי את הסיפור לקסום וכמעט ארס פואטי, כיצד מנגינה נובעת (כדרך הטבע) ומַנְבּיעה (שלא כדרכו) את ההרמוניה והשורשים שמתחתיה.

עודד זהבי

^ לראש הדף


רוצים לקחת חלק פעיל בקונצרט?

היצירה של עודד זהבי כוללת שיר שאותו תשיר הזמרת רונה קינן. אתם מוזמנים ללמוד את השיר ואם תרצו להצטרף אליה בשירה נשמח מאד.

ערב עיר גינה

פרק ראשון: גינה
מילים: עודד זהבי

רוח של ערב
חרש לוחשת שיר:
ים שביל ודרך
שמש ואופק בהיר

מרפסת נפקחת
בין אבן לחול
עיר מתנמנמת בנחת
בין המחר לאתמול

להורדת התוים (קבצי תמונה jpeg) לחצו כאן וכאן.




^ לראש הדף

בקרו באתר של התזמורת הפילהרמונית הישראלית