הסדרה לכל המשפחה

סעידה בר-לב

כינור

מוסיקה מלווה אותי מיום ‏שנולדתי. אבי היה נגן בפילהרמונית, בשבילי לנגן זה הכי טבעי בעולם.

אני ‏חושבת שכל ילד צריך ללמוד לנגן כי זאת הדרך הכי טובה לבטא את העולם הפנימי ‏שלו.

איריס רגב

צ'לו

בחרתי בצ'לו כי יש לו צליל חם ועמוק, כשמנגנים בו מחבקים את הכלי, וזה מצא חן ‏בעיני. מגיל שבע כבר ניגנתי על חלילית, שזה כלי נשיפה קטן עם מנעד גבוה, רציתי משהו ‏אחר – אז בגיל שמונה בחרתי בכלי מיתר גדול עם צלילים נמוכים יותר. גם הצורה עצמה ‏של הצ'לו נראתה לי יפה.

אצלי במשפחה כולם מנגנים בכלי נגינה ( אמא בפסנתר, אבא באבוב ואחי ניגן בכינור), אז השאלה לא היתה אם לנגן אלא באיזה כלי ‏לבחור.

גבי וולה

קונטרבס

התחלתי בגיל צעיר לנגן בכינור. בגיל 13, כשהייתי מספיק גדול (לנגן וגם להרים את הכלי...), הלכתי בעקבות אבי שניגן קונטרבס בתזמורת, והתחלתי ללמוד נגינה בכלי זה. הוקסמתי מהצלילים הנמוכים, ומהבסיס ההרמוני שהבס נותן לאקורדים בתזמורת.

עד היום אני נהנה לשמוע איך המנגינה עוברת בתזמורת מכלי לכלי: מהכלים הגבוהים ביותר (כינור או חליל), עד לכלים הנמוכים ביותר (קונטרבס או טובה).

ליאור איתן

חליל

אני מנגן בתזמורות מאז היותי בן תשע. מכיוון שהייתי ילד מאד קטן, החליט המורה למוסיקה בבית ספרי - שהיה גם מנצח התזמורת - שאנגן בכלי הקטן ביותר בתזמורת - בפיקולו. להורי היה חבר שניגן בחליל צד. החלום שלי היה לעבור לנגן בחליל, ובכל פעם שביקרנו אותו הייתי מנסה לראות האם האצבעות כבר מכסות את החורים של החליל.

בגיל עשר קנו לי הורי את החליל הנכסף, אבל הרומן שלי עם הפיקולו נמשך - בתזמורות נוער ואחרי כן בתזמורת צה"ל ובאקדמיה למוסיקה.

תמיד אהבתי לנגן בפיקולו וכשהתפנה מקום לנגן פיקולו בתזמורת הפילהרמונית - לא היססתי, ומאז אני כאן - כבר עשרים ואחת שנים.

שלי דייוויס

קלרנית

אני מנגנת בכינור מגיל 9. לקראת גיוסי לצה"ל, כאשר רציתי להצטרף לתזמורת צה"ל, התבקשתי ע"י זיקו גרציאני, המנצח האגדי של התזמורת, ללמוד קלרינט. שמחתי מאד כי זה כלי שאהבתי.

במהלך שירותי הצבאי החלטתי שהקלרינט יהיה הכלי העיקרי שלי ומאז הייתי מתאמנת שעות על גבי שעות.

בשנת 1989 התקבלתי לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. אני מאד גאה בעבודה שלי ומאד מאד אוהבת אותה!

רם אורן

חצוצרה

התחלתי לנגן בחצוצרה בכיתה ד' בקונסרבטוריון בקרית אונו.

ניגנתי בתזמורות נוער ובתזמורת צה"ל, וכיום אני מנגן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית יחד עם אשתי הויולנית.

שלושת ילדינו מנגנים גם הם בפסנתר, סקסופון וטרומבון.

אני אוהב מאוד לנגן והמוסיקה היא גם עבודתי וגם התחביב שלי.

מיכל מוסק

קרן יער

התחלתי לנגן בקרן בגיל 12 אחרי 5 שנים של נגינה בפסנתר.

‏אמנם מאוד אהבתי את ‏הפסנתר אבל הרגשתי קצת בודדה, רק אני והוא... לכן, ביקשתי מהורי ללמוד לנגן גם בכלי נשיפה כיוון שידעתי שאוכל לנגן עם עוד ילדים במסגרת של תזמורת נוער.

‏הקרן ‏הייתה הכלי שצלילו העמוק והמלא תפס לי את האוזן ולכן בחרתי בה.

כבר אחרי ‏חצי שנה החלתי לנגן בתזמורת נוער וגם במחנות נגינה בחופשות הקיץ, פסח, סוכות וחנוכה...

בזכות הנגינה בקרן פגשתי ילדים מכל קצוות הארץ, חלקם הפכו להיות החברים הכי ‏טובים שלי עד עצם היום הזה, 20 שנים אחרי.

מיכה דייוויס

טרומבון

גדלתי בבית מלא מוזיקה ואווירה אמנותית. בגיל 10 הצטרפתי לחבר הכי טוב שלי שניגן בתזמורת הנוער של אשקלון וקיבלתי חצוצרה. אחרי שנה המורה שלי החליט שאני אתאים יותר לנגינת הטרומבון בגלל הידיים הארוכות שלי שהן דבר הכרחי לנגינת הטרומבון ובגלל שהאצבעות שלי היו איטיות מידי לנגינת חצוצרה.

מאז אין יום שאני לא מנגן עליו, אפילו כשאני חולה. אני מנגן כבר 25 שנה בפילהרמונית ונהנה כמעט כל יום.

דן מושייב

כלי הקשה

אני בן 23, הנגן הצעיר ביותר בתזמורת הפילהרמונית.

נולדתי למשפחה מוסיקלית וכבר כילד קטן נחשפתי להמון סוגים של כלי הקשה. כשהתבגרתי התחלתי ללמוד עם אבא שלי והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול – לנגן בתזמורת הפילהרמונית!

בגיל 18, חודשיים אחרי שסיימתי את התיכון, התקבלתי לתזמורת. אחר-כך התגייסתי ושירתתי כמוסיקאי מצטיין במקביל לנגינה בתזמורת. בתזמורת אני מנגן בסקציית כלי-ההקשה עם חברים נוספים ואפילו עם מי שהיה המורה שלי לנגינה כשאני הייתי נער, אלון בור. אני מזמין אתכם להצטרף אלי, להכיר את קבוצת כלי ההקשה, להתנסות ולהנות.